החלטה בתיק מ"ת 17260-02-12 - פסקדין

מונחת בפניי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת נשק שלא כדין, כאשר על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 5.2.12 החזיק המשיב בביתו ברח' אבישי 19 בבאר-שבע רובה מסוג קלצ'ניקוב ומחסנית המכילה כדורים.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 15.2.12, חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. כאן המקום להקדים ולציין כי ב"כ המשיב לא חלק על עצם הימצאות הרובה בביתו של המשיב, וכך גם לא טוען שהרובה הושאר במקום על-ידי הדייר הקודם. זה אף אינו טוען כי הבית נפרץ והושתל במקום הנשק.

הלכה למעשה, מעלה ב"כ המשיב טענה "לא שגרתית" ולפיה דוחות הפעולה בהם מצוין כי ההגעה למקום היתה בהסתמך על מידע מודיעני הנוגע לסמים, "מגלים טפח ומכסים טפחיים" שכן מלכתחילה המשטרה הגיעה למקום למצוא נשק, בהסתמך על מידע שאמר להם שיש נשק במקום ללא קשר לסמים.

בנפרד מהשאלה בדבר ההטעיה לכאורה בציון דברים שאינם מעוגנים במציאות, הרי לעניינו, טוען ב"כ המשיב שהמידע לא זו בלבד מתייחס לנשק, אלא מציין את הבאתו של הנשק לדירתו של המשיב ולמי הוא מיועד. זה מוסיף בביטחון כי מידע זה אינו קושר את המשיב לנשק ומכאן גם טענתו כי המשיב לא היה מודע או מעורב בהעברת הנשק לדירתו.

טענה זו בדבר המידע המודיעיני מוליכה את ב"כ לטעון טענה נוספת ולפיה בשל העובדה שיהיה על המבקשת לחשוף את אותו גורם שהביא את הנשק, תוצאתו של תיק זה תהיה זיכוי, וכי על בית משפט כבר בשלב זה לקחת במסגרת החלטתו נתון זה, ועל ההשלכה שיש לו לגבי סיכויי הרשעתו של המשיב.

בסופם של דברים, זה סבור כי גם אם בית-משפט ימצא קיומן של ראיות לכאורה הרי שיש מקום להורות על שחרורו של המשיב לחלופה, וזאת בשים לב לפסיקה אשר במקרים חמורים מאלו המיוחסים למשיב מצאו בתי המשפט  להורות על שחרור, וכן בהינתן נסיבותיו האישיות של המשיב, והכול כפי שייבחן על-ידי שירות המבחן.

מנגד, באת-כוח המבקשת סבורה שבתיק זה ישנן ראיות לכאורה ללא כל חולשה, וזאת נוכח החזקה הקונסטרוקטיבית המתקיימת בעניינו, אשר בשים לב לאמרותיו של המשיב לגבי נסיבות כניסתו לדירה ונגישותם של אחרים לדירה אם לאו - לא נסתרה. זו מפנה לפסיקה הנוגעת לעבירות של נשק אשר אליבא דידה מתקיימות מקל וחומר נוכח עברו הפלילי של המשיב ונסיבות מציאת הנשק. זו הפנתה לכך שבתיק מצויה בקשה להוצאת תעודת חיסיון הנוגעת לחומר חקירה שלא הועבר לידי ב"כ המשיב, ושבכוונתם לחסות אותו.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את חומר החקירה, הנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה, וזאת בנפרד משאלת המידע המודיעיני ומשמעותו, עליו פירט ב"כ המשיב ואתייחס אליה בנפרד.

כאמור, הרובה נמצא בדירתו של המשיב , מתחת למיטתו עטוף במגבת, ובצידו מחסנית וכדורים תואמים. במהלך החיפוש ותפיסתו של הרובה מסר המשיב מספר אמירות אשר יש בהן רלבנטיות לשאלת הראיות לכאורה. בדוח הפעולה של אביב דסה, זה מציין כי לאחר שנתפס הרובה, החשוד מציין " אין לי מושג של מי זה, זה לא היה פה כשהתחלתי לגור פה".

בדוח הפעולה של אורן סבג מצוין כי " דודו ועקנין הרים את המיטה הזוגית והוציא מארגז המצעים תיק כחול אשר כתוב עליו רשות הדואר והניח אותו על הספה. לציין כי לא היה שום פריט או חפץ נוסף בארגז המצעים, היה רק התיק...". בהמשכם של דברים, זה מציין כי: " שאלתי את גבריאל אם זה אמיתי והוא לא ענה לי רק חייך וצחק... זה השיב לי שהוא משכיר את הדירה, היחידה, מלפני שבועיים וכאשר הוא קיבל את המפתח הוא נכנס עם בעל הדירה, ובדקו את הדירה והנשק לא היה בדירה ולא בארגז המצעים בזמן שהוא קיבל את המפתח והנשק נכנס לפה במהלך השבועיים...".

חשוב לציין כי בהמשכם של דברים מציין השוטר סבג כי המשיב אומר כי " שאין לאף אחד מפתח נוסף חוץ ממנו. שאלתי אותו אם יש מצב שמישהו היה בדירה שלא בנוכחותו וגבריאל אמר לי שאין אפשרות כזאת, כל מי שהיה בבית היה כאשר גם הוא היה נוכח בדירה...". כך בדומה ראה דוח הפעולה של דודו ועקנין, זה מציין שהמשיב טען שהוא לא יודע, ושהוא ניקה את הבית יום קודם לכן ולא ראה את זה, ויש לעוד חבר שלו מפתח. דברים דומים מוסר המשיב בדוח המעצר לפיהם כשנכנס לדירה עשה ניקיון, הרים את המיטה ולא היה דבר.

אשר לעובדה כי אחרים הינם בעלי גישה לדירתו של המשיב באמצעות מפתח שהם מחזיקים, הרי שהמשיב אינו מוסר גרסה עקבית, כאשר מחד מציין כי לעוד חבר יש מפתח, אולם כאשר נשאל במפורש בהודעתו במשטרה למי יש עוד מפתח לבית אמר באופן חד-משמעי כי רק לו יש מפתח.

שילובם של ראיות אלו, בהיעדר מחלוקת כי המדובר ברובה קלצ'ניקוב, יש בו כדי להקים קיומן של ראיות לכאורה, כאשר החזקה הסטטוטורית כאמור אינה נסתרת, בשים לב לאמירותיו של המשיב כפי שפורטו לעיל, אשר שוללות אפשרות כי הנשק נשכח במקום, ולחלופין, הובא על-ידי אחר שמחזיק את המפתח למקום.

בשלב זה אתייחס לשאלת המידע המודיעיני אשר קיים בתיק ומשמעותו ביחס לשאלת המעצר כפי שניטען על ידי ב"כ המשיב. ראשית, אקדים ואומר כי במהלך הדיון לראיות לכאורה בשלב המעצר עד תום ההליכים, ובשונה ממעצר הימים, על בית-משפט להזדקק לראיות קבילות בלבד, בין אם אלו מובאות על-ידי המשיב, ובין אם אלו מוגשות על-ידי המאשימה.

שנית, גם אם סבור ב"כ המשיב כי יהיה על המבקשת לחשוף את פרטי מוסר המידע ומשכך אף ייתכן ותשקול אם לחזור בה מכתב האישום, נדמה כי אין מותב זה בשבתו כשופט המעצרים אמור לקחת אפשרות זו בחשבון, והדבר יידון בעתיד, כך יש להניח, בפני השופט שישמע את התיק העיקרי, ובפניו תוגש העתירה לגילוי ראייה.

ועיקר הדברים. בית המשפט לצורך החלטה זו לא נחשף לחומר המודיעיני שאינו מצוי בחומר החקירה אולם לצורך הטיעון, מוכן אהיה להניח  כי מה שמצוין במידע המודיעיני תואם באופן מלא את התיאור של בא כוחו.  בשלב זה, על מנת שיהיה באותו מידע לכאורי כדי להשמיט את הראיות לכאורה שיש נגד המשיב, ולקבוע באופן דיכוטומי כי אין למשיב מעורבות בהחזקת הנשק, יש לקבוע ממצאים של משקל ומהימנות, דבר אשר בהגדרה, אינו נעשה על ידי בית המשפט בשלב המעצרים.

מילים אחרות, לא די בשלב זה להראות כי לכאורה על פי המידע המודיעיני אחר הביא את הנשק  לדירתו של המשיב על מנת לאיין את הראיות לכאורה או לכרסם בהן. על מנת שהדבר יקרה, יש לקבוע ממצאי עובדה כי הבאת הנשק לדירה נעשתה שלא בידיעתו של המשיב או בהסכמתו (חרף הימצאות הנשק מתחת למיטתו, וחרף דבריו של המשיב כי לא ניתן להיות בדירה שלא בידיעתו וכי רק לו יש מפתח). כך גם על בית המשפט לקבוע כיצד מאן דהו הצליח לעשות כן, ללא ידיעת המשיב, תוך מתן הסבר מדוע בכלל נעשה הדבר. קביעת ממצאים אלו, במובהק, דינן להתברר במסגרת התיק העיקרי.

בשים לב לאמור לעיל, הרי שהנני לקבוע קיומן של ראיות לכאורה.

משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, קמה בעניינו של המשיב עילת מעצר סטטוטורית. העבירות המיוחסות למשיב נכנסות לגדרן של עבירות ביטחון כמשמען בסעיף 35(ב)(2) לחוק סדר הדין הפלילי וזאת לצורך סעיף 21(א)(1)(ג)(2). הפסיקה חזרה פעמים רבות כי שחרורו של מי שחטא לכאורה בעבירות מסוג זה דינו להיעצר עד לתום ההליכים נגדו וזאת למעט במקרים חריגים. (ר' בש"פ 6305/11 איהב לטיף נ' מדינת ישראל,בש"פ  5954/10 חמד נ' מדינת ישראל, בשש"פ 6308/09 רג'בי נ' מדינת ישראל).